המונח הפקת מוסיקה נודע לראשונה באינדונזיה בשנות האלפיים, יחד עם פיתוח טכנולוגיית מוזיקה דיגיטלית.
לפני העידן הדיגיטלי, הפקת המוסיקה באינדונזיה השתמשה בציוד אנלוגי יותר כמו מכשיר קלטת ומיקסר.
סטודיו ההקלטות הראשון באינדונזיה הוא קצב התקליט שנוסד בשנת 1948 בג'קרטה.
אחד מפיקי המוזיקה המפורסמים באינדונזיה הוא אדי מ.ס., שהפיק מוסיקה לסרטים, תכניות טלוויזיה ואלבומי אמנים.
תעשיית המוזיקה האינדונזית כוללת ז'אנרים רבים, החל מפופ, רוק, דנגדוט, ג'אז, למוזיקה מסורתית.
מאז שנות ה -2010, מפיקי מוזיקה צעירים רבים באינדונזיה הצליחו לייצר שירים ויראליים במדיה החברתית, כמו ריץ 'בריאן וגאון מוזר.
כמה מוזיקאים אינדונזיים מצליחים בזירה הבינלאומית הם אנגון, רייסה ואגנז מו.
בשנת 2014 אירחה אינדונזיה את תחרות הפקת המוסיקה היוקרתית, האקדמיה למוזיקה של רד בול.
סטודיו ההקלטות הגדול ביותר באינדונזיה הוא סטודיו ARU בג'קרטה, הכולל 9 חללי שיא וציוד מודרני שונה.
למוזיקה אינדונזית יש הרבה כלי נגינה מסורתיים ייחודיים, כמו Gamelan, Angklung, Sasando ו- Fiddle. הפקת מוזיקה באמצעות כלי נגינה מסורתיים הפכה פופולרית יותר ויותר באינדונזיה.
