על פי נתוני סיכויי האוכלוסייה העולמית, מעריכים כי מספר הקשישים (מעל 60 שנה) באינדונזיה יגיע ל -40 מיליון בשנת 2050.
באינדונזיה, טיפול הורי הוא בדרך כלל באחריות ילדיהם, במיוחד בנות.
באזורים מסוימים באינדונזיה יש עדיין מסורות לשקול הורים שהם ישנים כנטל ואינם מועילים עוד למשפחות.
קשישים רבים באינדונזיה מתקשים להשיג גישה לשירותי בריאות ורפואה נאותים.
על פי מחקר שנערך על ידי המכון הדמוגרפי של אוניברסיטת אינדונזיה, רמת התלות של הקשישים באינדונזיה גבוהה למדי, שהיא בערך 13.6 אחוזים בשנת 2015.
חלק מהמוסדות הממשלתיים והפרטיים באינדונזיה פתחו שירותי בית אבות או מוסדות חברתיים לקשישים הזקוקים לתחזוקה וטיפול.
מרבית בתי האבות באינדונזיה עדיין אינם מספקים מבחינת מתקנים מיומנים ועבודה לטיפול בקשישים.
על פי נתוני הסוכנות המרכזית לסטטיסטיקה, לנשים יש רמה ארוכה יותר של תוחלת חיים בהשוואה לגברים באינדונזיה. לכן, טיפול הורי הוא בדרך כלל באחריותן של בנות.
כמה מוסדות באינדונזיה פתחו גם תוכניות הכשרה לעובדים שרוצים ללמוד לטפל בקשישים.
מחקרים מסוימים מראים כי אינטראקציה חברתית ופעילויות הכרוכות בפיזיות ונפשיות יכולים לסייע בשמירה על בריאותם ורווחתם של הקשישים. לכן חשוב שמשפחות וקהילות ימשיכו לשים לב לצרכים ולרצונותיהם של הקשישים במענה לצרכים החברתיים והרגשיים שלהם.
