ספרות אוטופית היא ז'אנר בדיוני הבוחן את העולם האידיאלי והמושלם בו התגברו על כל הבעיות החברתיות והפוליטיות.
כלול בז'אנר הבדיון הספקולטיבי, הבדיון האוטופי כולל סיפורים על חברה שחיים בהרמוניה, חופש ושגשוג.
הבדיון האוטופי הופיע לראשונה במאות ה -16 וה -17, עם יצירות כמו אוטופיה מאת סר תומאס מור ועיר השמש מאת טומסו קמפנלה.
הרעיון של אוטופיה מגיע מיוונית, Ou-topos, כלומר אין מקום ופרטי-איחוד האירופי שפירושו מקום טוב.
בדיה אוטופית נחשבת לרוב לסוג של ביקורת חברתית ופוליטית, מכיוון שהיא ממחישה את העולם האידיאלי המנוגד לתנאים החברתיים והפוליטיים הנוכחיים.
ספרות אוטופית מתארת לעתים קרובות גם חברה מאורגנת היטב ויש לה מערכת ממשלתית יעילה, כמו בעבודת האי מאת אלדוס האקסלי.
כמה עבודות בדיוני אוטופיות חוקרות גם נושאים כמו טכנולוגיה, הסביבה וצדק חברתי.
למרות שבדיון אוטופי נחשב לרוב לז'אנר בדיוני אידיאליסטי ונאיבי, יש יצירות מסוימות גם מתארות את הצד האפל של החיים בעולם המושלם, כמו שאנחנו על ידי יבגני זמיטין.
ספרות אוטופית היא עדיין ז'אנר בדיוני פופולרי כיום, עם סופרים וקוראים רבים שממשיכים לחקור מושגים על העולם האידיאלי והמושלם.
