התועלתנות היא תיאוריה אתית הקובעת כי הפעולה הנכונה היא הפעולה המייצרת את התועלת הגדולה ביותר עבור מספר האנשים.
מושג התועלתנות הוצג לראשונה על ידי הפילוסוף הבריטי, ג'רמי בנתם, במאה ה -18.
בנתם מפתח את עקרון התועלתנות על ידי הצעת הרעיון כי אושר אנושי הוא המטרה העיקרית של קיומם, ויש למדוד כל פעולה על סמך השפעתו החיובית על האושר האנושי.
בהקשר של אינדונזיה נעשה שימוש בתועלתנות במדיניות ציבורית רבים, כמו למשל בפיתוח תשתיות והגנה על הסביבה.
ניתן לראות את יישום התועלתנות במדיניות פיתוח תשתיות ממאמצי הממשלה להגדיל את הנגישות והנוחות של התחבורה הציבורית הצפויה לשפר את רווחת הקהילה.
בינתיים, ניתן לראות את יישום התועלתנות בהגנה על הסביבה ממאמצי הממשלה להפחית את פליטת גזי החממה ולשפר את איכות האוויר שצפויה לשפר את רווחתו של האדם בכללותו.
עם זאת, ביקורת על התועלתנות צפה גם היא באינדונזיה, במיוחד בהקשר של זכויות אדם וצדק חברתי.
מבקרים מסוימים רואים בתועלתנות מתמקדת מדי ביתרונות הרוב ומתעלמים מהאינטרסים של המיעוט.
בנוסף, המבקרים מדגישים גם את בעיית המדידה של היתרונות וההפסדים, שלעתים קרובות קשה למדידה באופן אובייקטיבי.
עם זאת, התועלתנות נותרה אחת התיאוריות האתיות החשובות בהקשר האינדונזי ומשמשת כמדריך במדיניות ציבורית רבים.
